למה חוסר ודאות משתק אותנו?

במאמר הקודם פירקנו את המנגנון של חשיבת היתר והבנו איך המוח מנסה לפתור בעיות הישרדותיות בעזרת מחשבות. אבל יש מצב אחד שבו אפילו חשיבת היתר קורסת, והוא המצב שרובנו מתקשים מכל לשאת, מצב של חוסר ודאות.

מכירים את התחושה שאתם מחכים לתשובה אחרי ראיון עבודה, או להודעה אחרי דייט ראשון, וההמתנה הזו מרגישה פיזית כמו שריפה בגוף? או אולי אתם חולמים לפתוח עסק, או לעשות שינוי בקריירה, אבל בגלל שאין לכם תעודת ביטוח שזה יצליח, אתם פשוט לא עושים שום צעד ונשארים במקום שרע לכם בו?

אנחנו נוטים לכעוס על עצמנו במצבים כאלה ולקרוא לעצמנו עצלנים או פחדנים. אבל האמת היא שהקושי לפעול ללא ודאות, ותחושת חוסר האונים שמתלווה אליו, אינם פגמים באופי. הם תוצאה של הדרך שבה מערכת העצבים שלנו מתוכנתת. בואו נבין דרך המדע למה חוסר ודאות הוא האויב מספר אחת של המוח האנושי.

1. ניסוי השוק החשמלי: למה המוח מעדיף כאב בטוח על פני אולי

חוקרים יצאו לבדוק מה מלחיץ יותר את האדם, לדעת בוודאות שיקרה לו משהו רע, או לא לדעת מה יקרה. בניסוי מרתק שנערך בלונדון, חברו משתתפים למכונה שנותנת זרמים חשמליים קלים.

לקבוצה אחת נאמר שהם יקבלו שוק חשמלי בוודאות של מאה אחוז. לקבוצה השנייה נאמר שיש סיכוי של חמישים אחוז שהם יקבלו שוק חשמלי. התוצאות הדהימו את החוקרים. המשתתפים שידעו בוודאות שיקבלו שוק, הראו רמות סטרס נמוכות משמעותית מאלה שלא היו בטוחים.

המסקנה המדעית היא שהמוח האנושי מעדיף ודאות של כאב על פני הייסורים שבאפשרות לא לדעת. כשהמוח לא יודע מה יקרה, הוא מחשב את המצב כסכנת חיים. זו הסיבה שלפעמים אנחנו מעדיפים לפוצץ קשר זוגי או להרוס לעצמנו הזדמנות, רק כדי לסיים את חוסר הוודאות. אנחנו בעצם אומרים לעצמנו עדיף לי לחתוך ושיכאב לי עכשיו בוודאות, מאשר להישאר באוויר.

2. מכונת הניבוי: למה אנחנו לא מאמינים כשאין התחייבות

חוקר המוח המפורסם קארל פריסטון טבע את המונח מכונת ניבוי. לפי התיאוריה שלו, המוח שלנו לא באמת חווה את ההווה, אלא כל הזמן מנסה לנבא את השנייה הבאה כדי לחסוך באנרגיה.

כשאנחנו מבקשים ממישהו תשובה והוא אומר לנו נראה, או נדבר על זה, או כשאנחנו צריכים לעשות צעד אבל אין לנו מושג מה תהיה התוצאה שלו, מכונת הניבוי של המוח קורסת. נוצר פער עצום בין מה שהמוח מנסה לחזות לבין המציאות.

הפער הזה מייצר אצלנו תחושת חוסר אמון. אנחנו לא מאמינים לבן הזוג שאומר יהיה בסדר כי המוח שלנו צועק שגיאת מערכת, חסר נתונים. מבחינת המוח ההישרדותי, ללכת קדימה בלי לדעת מה יש שם, זה כמו ללכת בעיניים עצומות על שפת מצוק. לכן אנחנו דורשים הבטחות, חוזים והתחייבויות חתומות דם. בלעדיהם, המוח פשוט מסרב להאמין שאנחנו בטוחים.

3. תגובת הקיפאון: למה אנחנו לא מסוגלים לפעול ולקדם את עצמנו

אז למה אנחנו פשוט משתתקים? למה אדם שרוצה לעשות דיאטה, ללמוד מקצוע חדש או לצאת לעצמאות, מוצא את עצמו שוכב על הספה ורואה סדרות?

כאן אנחנו חוזרים לפיזיולוגיה של מערכת העצבים. תנועה קדימה ופעולה דורשות המון אנרגיה מהגוף. כאשר המוח לא מצליח לחשב את סיכויי ההצלחה בגלל חוסר ודאות, הוא מסיק שכל הוצאת אנרגיה כרגע היא הימור מסוכן מדי.

בתגובה, מערכת העצבים מפעילה את מנגנון בלימת החירום שלנו. זהו מצב פראסימפתטי עמוק של קיפאון וכיבוי מערכות. אתם קוראים לזה חוסר אונים, דחיינות או תקיעות, אבל הביולוגיה קוראת לזה חיסכון באנרגיה מול איום לא ברור. הגוף פשוט סוגר את השאלטר כדי שלא תעשו צעד שיבזבז משאבים יקרים בתוך ערפל.

4. מסך העשן של הבלבול: למה אנחנו פתאום לא יודעים מה אנחנו רוצים?

הרבה פעמים, כשאנחנו ניצבים מול צומת של חוסר ודאות, בעבודה, בזוגיות או בחיים בכלל, אנחנו חווים תחושה עמוקה של בלבול. אנחנו אומרים לעצמנו ולסביבה: אני פשוט לא יודע מה אני רוצה, או אני לא מצליח להחליט. אנחנו נוטים לחשוב שבלבול הוא מצב פסיבי, תוצאה של חוסר בנתונים או עומס של אפשרויות.

אבל האם מישהו באמת חקר את זה? התשובה היא כן. חוקרי מוח ופסיכולוגים קוגניטיביים מתייחסים למצב הזה כאל ערפל מוחי או ניתוק . מבחינה נוירולוגית, הבלבול הוא מנגנון הגנה אקטיבי לחלוטין. כשהמוח הקדום האמיגדלה מזהה שכל החלטה שתיקחו כרוכה בחוסר ודאות גדול מדי, הוא מעכב את זרימת הדם לאזור במוח שאחראי על קבלת החלטות הקליפה הקדם מצחית.

זה עובד בדיוק כמו מפסק פחת בארון חשמל. כשיש עומס יתר שמסכן את המערכת, החשמל פשוט קופץ כדי למנוע קצר. הבלבול הוא הווטו של המוח ההישרדותי. הוא מייצר מסך עשן כדי שלא תוכלו לקבל החלטה שעלולה לסכן אתכם. זו הסיבה שלנסות לפתור בלבול בעזרת עוד חשיבה, כמו טבלאות של בעד ונגד, לרוב רק מחמיר את המצב. אי אפשר להדליק את האור כשהחשמל קפץ, אלא רק על ידי הרגעת המערכת והרמת השאלטר מחדש.

5. פרדוקס ההתפתחות האישית: למה אי אפשר לתת תעודת ביטוח לריפוי

הצורך הנואש הזה בוודאות פוגש אותנו בצורה החזקה ביותר בדיוק ברגע שבו אנחנו הכי זקוקים לעזרה. דוגמה קלאסית לכך היא כשאדם מחליט לגשת לתהליך של אימון, טיפול או ייעוץ. השאלה הראשונה שלרוב עולה היא: ומה אם זה לא יעבוד? מה אם זה לא יצליח? אתה יכול להתחייב לי על תוצאות?

המוח ההישרדותי שלנו, זה שמפחד לבזבז אנרגיה וכסף לשווא, דורש חוזה. הוא רוצה שאיש המקצוע ייקח את כל סיכוני חוסר הוודאות על עצמו. אבל כאן טמונה המלכודת: תהליך של ריפוי רגשי ושחרור דפוסים אינו דומה לתיקון רכב במוסך.

הסטטיסטיקה והמחקר הפסיכולוגי מוכיחים זאת בצורה חד משמעית. המודל המפורסם של חוקר הפסיכותרפיה פרופסור מייקל למברט שניתח עשרות אלפי תוצאות של טיפולים, מציג נתון מדהים. על פי המחקר, רק 15 אחוזים מהצלחת התהליך תלויים בטכניקה או בשיטה הספציפית של איש המקצוע. 30 אחוזים קשורים לאיכות הקשר והברית הטיפולית. אבל הנתון המכריע ביותר הוא ש-40 אחוזים מההצלחה תלויים אך ורק במטופל עצמו: במוכנות שלו להשתנות, ברצון שלו, ובאומץ שלו ליישם את הדברים מחוץ לקליניקה.

זו הסיבה ששום איש מקצוע אמין לעולם לא יוכל להתחייב על ריפוי או על תוצאה סופית. לתת התחייבות כזו פירושה לקחת מהאדם את כוח הבחירה והאחריות שלו על חייו. המלווה יכול לתת את המפה המדויקת ביותר, להעניק כלים רבי עוצמה ולהאיר את הדרך עם פנס, אבל מי שחייב להסכים לצעוד בתוך הערפל ולקחת את האחריות על התנועה, הוא האדם עצמו.

הדרך החוצה: מחיפוש ודאות בחוץ ליצירת בטחה בפנים

הטרגדיה האנושית היא שאנחנו מבזבזים את רוב החיים שלנו בניסיון לארגן את העולם החיצוני כך שייתן לנו ודאות מוחלטת. אנחנו מחפשים את העבודה הבטוחה, את ההבטחה הנצחית בזוגיות, ואת תעודת הביטוח להצלחה. אבל העולם החיצוני מטבעו הוא כאוטי וחסר ודאות. אי אפשר לשלוט בו.

הדרך היחידה להשתחרר מתחושת חוסר האונים ומהשיתוק, היא להפסיק לחפש ודאות ולהתחיל לייצר בטחה. ודאות היא מצב שבו אנחנו יודעים בדיוק מה יקרה. בטחה היא חוויה גופנית ורגשית שאומרת לא משנה מה יקרה, אני אוכל להתמודד עם זה.

שחרור דפוסים אוטומטיים במצבי חוסר ודאות מתחיל כשאנחנו לומדים להרגיע את המערכת העצבית שלנו בתוך הערפל. כשאנחנו מלמדים את הגוף שלנו שאי ידיעה היא לא בהכרח סכנת מוות.

אם אתם מרגישים שחוסר ודאות תוקע אתכם במקום, שאתם נמנעים מלקבל החלטות חשובות או שאתם דורשים הבטחות שאיש לא יכול לקיים, זה הזמן לעשות תהליך עומק. תהליך שבו לא ננסה לשלוט בעתיד, אלא נלמד את הגוף להרגיש בטוח גם כשהוא לא יודע הכל מראש.

מוזמנים ליצור קשר ונתחיל לנוע יחד, גם בתוך הערפל.

ליצירת קשר וקביעת שיחת היכרות